כמה תצבור בקרן ההשתלמות, ומאיזה שכר זה מפסיק להשתלם

התקרה היא על השכר, לא על ההפקדה

זו הנקודה שכמעט כל הסבר על קרן השתלמות מדלג עליה, והיא משנה את התשובה. סעיף ‎3(ה)‎ לפקודת מס הכנסה אינו מגביל את סכום ההפקדה. הוא מגביל שיעור, שמוחל על שכר חסום — ״המשכורת הקובעת״ — וקובע שהפקדת מעסיק בגבולות ההסכם הקיבוצי, ״אך לא יותר מ‎7.5%‎ מהמשכורת הקובעת לגבי כל עובד אחר״, אינה נחשבת הכנסה במועד ההפקדה. מה שמעל הגבול הזה, ממשיך אותו סעיף, ״יראום כהכנסת עבודה של העובד בעת ששולמו לקרן״.

ההבדל בין ״תקרה על ההפקדה״ ל״תקרה על השכר״ נראה טכני והוא לא. הוא אומר שהשאלה אינה כמה אתם מפקידים אלא כמה אתם משתכרים: מי שמרוויח פי שניים מהמשכורת הקובעת ומפקיד את מלוא ‎10%‎ — ‎2.5%‎ שלו ו‎7.5%‎ של המעסיק — נמצא מעל הקו על מחצית מההפקדה שלו, גם אם השיעורים שלו הם בדיוק אלה שבחוק. וההפך: מי שמרוויח מתחת לתקרה לא יגיע אליה גם אם יעלה את השיעורים.

לכן המחשבון מציג את התקרה החודשית כשורה משלה בפאנל התוצאות. זהו הסכום השנתי שבסעיף ‎3(ה)‎ מחולק לשנים־עשר, והוא נשלף מהפרסום השנתי של רשות המסים ולא מוקלד כאן. מעליו, כל שקל נוסף של שכר אינו קונה שקל נוסף של הטבה.

‎2.5%‎ שלכם אינם תלויים במה שהמעסיק הפקיד

הנה מלכודת שקל ליפול בה, ורוב המחשבונים ברשת נופלים. סעיף ‎9(16א)‎ מגדיר מהי ״הפקדה מוטבת״, ולגבי חלק העובד הוא נותן שתי חלופות: סכום שאינו עולה על שליש מהסכום ששילם המעביד בשיעור הקבוע בסעיף ‎3(ה)‎, או ״סכום בשיעור שאינו עולה על ‎2.5%‎ ממשכורתו הקובעת של העובד״.

שימו לב לניסוח של החלופה הראשונה. היא מודדת שליש מהסכום שהמעסיק היה משלם בשיעור שבחוק, ולא שליש ממה שהוא שילם בפועל. שליש מ‎7.5%‎ הוא ‎2.5%‎ — כלומר שתי החלופות הן אותו מספר, ואף אחת מהן אינה מסתכלת על ההסכם שלכם. מעסיק שמפקיד ‎5%‎ במקום ‎7.5%‎ פוגע בכם בהפקדה שלו, ולא בהפקדה שלכם.

מימוש שהיה לוקח שליש מההפקדה בפועל היה מקטין את החלק המוטב של כל עובד שהמעסיק שלו מפקיד פחות מהמקסימום — כלומר של חלק גדול מהשוק. במחשבון הזה זו תכונה שיש עליה בדיקה אוטומטית, ולא הנחה.

עצמאי: שתי תקרות, ולא אחת

המסלול של העצמאי בנוי אחרת לגמרי, וכאן ההסבר הרווח מבלבל בין שני דברים שהחוק הפריד ביניהם.

התקרה הראשונה נמצאת בסעיף ‎9(16ב)‎ והיא סכום שנתי קבוע — לא אחוז. עד הסכום הזה, הרווח שנצבר על ההפקדה פטור ממס במשיכה. התקרה השנייה נמצאת בסעיף ‎17(5א)‎ והיא כן אחוז: ״סכומים ששילם יחיד לקרן השתלמות לעצמאים לא יעלו על ‎4.5%‎ מהכנסתו הקובעת״, וההכנסה הקובעת עצמה מוגבלת בתקרה שנתית. זהו ניכוי מההכנסה החייבת, כלומר החזר מס בשנה השוטפת — דבר אחר לגמרי מפטור על רווח עתידי.

שני המספרים אינם שווים, מעולם לא היו שווים, והם מתעדכנים בנפרד. עמוד שמציג אחד מהם כאילו הוא השני יטעה בשני. המחשבון מציג את שניהם: את החלוקה להפקדה מוטבת ולא־מוטבת בפירוט, ואת סכום הניכוי כשורה נפרדת.

מספר אחד ששווה להזהיר ממנו הוא ‎7%‎. הוא מופיע כמעט בכל מדריך כ״כמה עצמאי רשאי להפקיד״, והוא אינו כתוב באף אחד משני הסעיפים. הוא תוצאה של חישוב — הסכום השנתי חלקי תקרת ההכנסה הקובעת — ולא הוראה. במחשבון הזה נעשה שימוש בסכומים שרשות המסים מפרסמת, לא במספר שנגזר מהם.

שש שנים, ושלוש שנים, ומה שקורה אם תמשכו קודם

סעיף ‎9(16א)(א)‎ פוטר את הכספים ״אם חלפו ‎6‎ שנים ממועד התשלום הראשון לאותו החשבון״. באותו משפט יש שתי דרכים קצרות יותר: מי שהגיע לגיל הפרישה — שלוש שנים; וסכומים ״ששימשו את העובד לצורך השתלמותו״ — גם כן שלוש. במקרה פטירה הזכאים רשאים למשוך בפטור בלי תלות בוותק. שלוש שנים אינן הקלה ואינן קנס: זו תקופה נפרדת שכתובה באותו סעיף, ומשיכה לפיה פטורה בדיוק כמו משיכה אחרי שש.

ומה אם מושכים לפני? כאן נמצא הפרט שאין לו זכר בעמודים המתחרים, והוא לא ״אותו חשבון בשיעור גרוע יותר״. סעיף ‎125ג(ב)‎ קובע שיחיד חייב במס על הכנסה מריבית ״בשיעור שלא יעלה על ‎25%‎״. אבל סעיף ‎125ג(ד)(5)‎ מוציא מהתקרה הזו במפורש מקרה אחד: כאשר ״הריבית שולמה מקרן השתלמות לפני שחלפו התקופות האמורות בסעיף ‎9(16א)‎ או ‎9(16ב)‎״ — ואז חל שיעור המס שבסעיף ‎121‎, כלומר המס השולי שלכם. זו לא מדרגה אחרת באותו מנגנון; זה סעיף אחר.

מכיוון שהשיעור השולי נגזר מכלל ההכנסה השנתית שלכם, המחשבון אינו מציג עליו סכום. מה שהוא כן מציג הוא שיעור הניכוי במקור שהקרן מנכה בפועל בסיטואציה הזו, כפי שהוא מופיע בלוח הניכויים של רשות המסים. סכום מס שהעמוד אינו יכול לגזור מנתון שאין לו — לא יוצג כאן כמספר.

המס שכן מחושב, ולמה הוא רק על חלק מהרווח

כשהתקופה הושלמה, הפטור שבסעיף ‎9(16א)‎ חל על ״ריבית ורווחים אחרים שמקורם בהפקדה המוטבת״. שלוש המילים האחרונות הן כל ההבדל: הרווח שצמח על ההפקדה שמעל התקרה אינו נכנס לפטור. הוא הכנסה מריבית לפי סעיף ‎3(ה)(4)(1)‎, ועליה חלים ‎25%‎ של ‎125ג(ב)‎.

רשות המסים עצמה מנחה את הקרנות בדיוק כך. בהנחיה שהוציאה מחלקת קופות גמל לקרנות ההשתלמות היא כותבת שהפטור אינו חל על כספים ״שמקורם בריבית ורווחים שנובעים מהפקדה שאינה מוטבת, אשר לגביהם תנכה קרן ההשתלמות מס בשיעור ‎25%‎״ — כלומר הקרן מנכה את המס במקור, והכסף מגיע אליכם כבר נטו.

לכן שני זרמי הכסף במחשבון גדלים בנפרד ולא יחד: המוטב והעודף. רק הרווח של השני חייב, וחלוקה יחסית של רווח משותף הייתה נותנת את אותה תשובה רק כל עוד שניהם רצים בדיוק אותה תקופה.

למה השדה מבקש תשואה ריאלית

זו החלטה שנובעת מהחוק ולא מהעדפת תצוגה. סעיף ‎3(ה)(4)(1)‎ קובע שמתוך הרווח שמתקבל מהקרן, ״רווחים שקיבל כאמור בסכום הפרשי הצמדה שחושבו על תשלומים ששולמו לקרן ההשתלמות, יראו אותם כהכנסה מהפרשי הצמדה״ — ורק היתרה היא ריבית. כלומר החלק של הרווח שרק שמר על ערך הכסף אינו ממוסה, והמס חל על הרווח הריאלי.

אילו השדה היה מבקש תשואה נומינלית, העמוד היה חייב להניח שיעור אינפלציה כדי להפריד ביניהם — ולזה אין מקור שאפשר לצטט. במקום להמציא הנחה ולהסתיר אותה, השדה מבקש את המספר שהחוק ממסה ואומר זאת בכיתוב שמתחתיו. את התשואה עצמה אתם בוחרים; היא הנחה שלכם, לא תחזית של העמוד.

דוגמה: שכר של ‎18,000‎ ש״ח, בשיעורים שבחוק

נניח שכר חודשי של ‎18,000‎ ש״ח, הפקדה של ‎2.5%‎ מהעובד ו‎7.5%‎ מהמעסיק — כלומר ‎1,800‎ ש״ח בחודש.

התקרה החודשית נמוכה מהשכר הזה, ולכן ההפקדה המוטבת אינה מחושבת על ‎18,000‎ אלא על הסכום החסום: ‎10%‎ ממנו. ההפרש בין ‎1,800‎ לבין הסכום הזה הוא ההפקדה שאינה מוטבת, והיא מופיעה בפירוט כשורה נפרדת. מתוכה, החלק של המעסיק הוא כבר עכשיו הכנסת עבודה שנוספת לתלוש — לא במשיכה, אלא בחודש שבו הופקדה.

אחרי שש שנים, הצבירה מתחלקת לשני חלקים שגדלו במקביל. הרווח על החלק המוטב פטור לחלוטין. הרווח על החלק העודף חייב ב‎25%‎, והקרן תנכה אותו במקור. השורה ״נשאר אחרי המס״ בפאנל היא הצבירה בניכוי המס הזה בלבד — כי זה המס היחיד שנותר לשלם באותו רגע.

שנו את השכר ל‎12,000‎ ותראו את השורה הזו מתאפסת: מתחת לתקרה אין הפקדה עודפת, אין רווח חייב, ואין מס. זה ההבדל שהעמוד הזה קיים כדי להראות, והוא נקבע בשכר — לא בתשואה ולא בוותק.