כמה ימי הודעה מוקדמת מגיעים לכם
אותו ותק בדיוק מזכה בחודש ימים או ב־17 ימים, תלוי אם השכר משולם לכם לחודש או לשעה — וזו השאלה הראשונה שהמחשבון שואל.
החוק כתב שני לוחות, ורוב האנשים מכירים רק אחד
השאלה ״כמה הודעה מוקדמת מגיעה לי״ נשמעת כמו שאלה אחת ויש לה שתי תשובות שונות לגמרי, כי חוק הודעה מוקדמת מחזיק שני לוחות ימים נפרדים: אחד לעובד במשכורת ואחד לעובד בשכר. החוק עצמו אינו טורח להגדיר מי זה מי — הוא מפנה להגדרות שבחוק פיצויי פיטורים — ובפועל ההבחנה היא בין מי ששכרו משולם על בסיס חודשי לבין מי שמשולם לפי שעה או לפי יום.
הפער בין שני הלוחות הוא לא ניואנס. עובד במשכורת מגיע לחודש הודעה מלא בתום שנת העבודה הראשונה. עובד בשכר מגיע לאותו חודש מלא רק אחרי שלוש שנים. באמצע הדרך, בוותק של שנה וחצי, האחד זכאי לחודש ימים והשני ל־17 ימים — כמעט חצי, על אותו ותק ואותו מקום עבודה. זו הסיבה שהבחירה בסוג ההעסקה היא השדה הראשון בטופס ולא הערה בשוליים.
הלוח של עובד במשכורת: שישה חודשים שקטים ואז מדרגה של יומיים וחצי
בששת חודשי העבודה הראשונים נצבר יום אחד על כל חודש עבודה שהושלם. חודש עבודה — יום אחד. חמישה חודשים — חמישה ימים. חודש שהתחיל ולא הסתיים אינו נספר כלל, ולכן ותק של חמישה חודשים ועשרים יום נותן עדיין חמישה ימים.
מהחודש השביעי הקצב משתנה: הנקודה נפתחת ב־6 ימים, ומכאן נוספים יומיים וחצי על כל חודש עבודה נוסף באותה תקופה. בשבעה חודשים זה 8.5 ימים, בשמונה 11, בתשעה 13.5, ובאחד־עשר חודשים — 18.5 ימים. וכאן שווה לעצור על נקודה שכמעט אף אחד לא שם לב אליה: בנקודת השישה חודשים שני הסעיפים נפגשים ומגיעים לאותה תשובה בדיוק. הסעיף הראשון מגיע לשישה ימים כי הושלמו שישה חודשים, והסעיף השני נפתח בשישה ימים כי עוד לא נצבר בו דבר. אין כאן קפיצה ואין כאן ויכוח — פשוט אותו מספר משני כיוונים.
הלוח של עובד בשכר: יום לכל חודש, ואז יום לכל חודשיים
בשנה הראשונה הלוח זהה — יום אחד לכל חודש עבודה, עד 11 ימים בסוף השנה. ברגע שנפתחת שנת העבודה השנייה קופצת התקופה ל־14 ימים, ומכאן היא מטפסת אחרת: יום אחד על כל שני חודשי עבודה. הניסוח הזה הוא מדרגה ולא שיפוע, והמשמעות המעשית שלו היא שחודש אי־זוגי אינו מוסיף דבר. בשלושה־עשר חודשים עדיין 14 ימים; בארבעה־עשר כבר 15.
השנה השלישית עובדת באותו אופן מ־21 ימים, וגם היא מוסיפה יום לכל חודשיים. הצירוף הזה יוצר תוצאה שמפתיעה גם מעסיקים: השנה השנייה נעצרת על 19 ימים ולא על 20, כי בחודש האחרון שלה אין כבר זוג שלם להשלים. רק לאחר שלוש שנות עבודה מגיע החוק ל״חודש ימים״, וזו התקופה שנשארת קבועה מכאן והלאה — גם אחרי עשרים שנה.
איזה יום נספר, ולמה זה לא היום האחרון בעבודה
השדה השני בטופס מבקש את מועד הפיטורים — היום שבו נמסרה ההודעה, ולא היום שבו הסתיימה העבודה בפועל. זו לא קפדנות ניסוחית אלא הכרח: אורך התקופה נקבע לפי הוותק, והיום האחרון בעבודה הוא בעצמו סוף התקופה. אם היינו מודדים את הוותק עד היום האחרון, אורך ההודעה היה תלוי בתאריך שהוא עצמו נגזר מאורך ההודעה. החוק אינו יכול להתכוון לזה, ולכן הנקודה שנספרת היא היום שבו הפיטורים הוכרזו.
למי שפוטר בלי שקיבל הודעה כלל, שתי הנקודות הן ממילא אותו יום: יום העזיבה הוא גם יום הפיטורים. זה גם המקרה שבשבילו העמוד הזה נבנה, כי זה המקרה שבו מגיע כסף.
הפרט הזה שווה כמה אלפי שקלים בדיוק פעם אחת בקריירה — בחודשים שלפני תום השנה הראשונה. עובד במשכורת שפוטר בוותק של אחד־עשר חודשים זכאי ל־18.5 ימים; אותו עובד, אילו הפיטורים היו נמסרים חודש מאוחר יותר, היה זכאי לחודש מלא. ההפרש הוא כמעט שני שלישים.
דוגמה: אותה משכורת, שני מסלולים
עובדת שהחלה לעבוד ב־10 באפריל 2018 ופוטרה בוותק של שנתיים, בשכר רגיל של 12,000 ש״ח לחודש. כעובדת במשכורת היא נמצאת בסעיף ״לאחר שנת העבודה הראשונה״ — חודש ימים, כלומר 30 ימים, שהם בדיוק משכורת אחת: 12,000 ש״ח. כעובדת בשכר, על אותו ותק בדיוק, היא נמצאת בשנת העבודה השלישית ומקבלת 21 ימים — 8,400 ש״ח לפי שכר יומי של 400 ש״ח. אותו ותק, אותו שכר, הפרש של 3,600 ש״ח.
השורה ״שכר יומי״ בפירוט קיימת בדיוק בשביל הבדיקה הזו. החוק קובע כמה ימים מגיעים ואינו קובע איך מחלקים משכורת חודשית לימים; העמוד מחלק בשלושים, מציג את התוצאה, ומי שמחשב אחרת יכול לבחור ״יומי״ ולהזין את הסכום שלו. החלוקה בשלושים היא גם מה שגורם לחודש ההודעה לצאת בדיוק משכורת אחת, בלי עודף ובלי חסר.
תום השנה הראשונה, שהחוק כתב פעמיים
יש בלוח של עובד במשכורת נקודה אחת שהחוק לא הכריע בה, והיא נופלת בדיוק על תום שנת העבודה הראשונה. הסעיף שמטפס ביומיים וחצי לחודש מגיע ״עד תום שנת עבודתו הראשונה״, והסעיף שנותן חודש מלא חל ״לאחר שנת עבודתו הראשונה״. היום הזה עצמו נמצא בתוך הניסוח הראשון וגם מסומן על ידי השני. הקריאה האחת נותנת 21 ימים; השנייה נותנת 30.
המחשבון בוחר בתשובה הארוכה, כפי שנהוג לפרש חוק מגן, ואומר זאת במפורש: כשהוותק נופל בדיוק על התאריך הזה מופיעה מתחת לסכום שורה שמציינת את הקריאה השנייה ואת הסכום שהיא מייצרת. אין טעם לומר ״הנקודה שנויה במחלוקת״ בלי לומר כמה היא שווה. יום אחד לפני התאריך ויום אחד אחריו השורה נעלמת, כי שם החוק מכריע בעצמו.
שווה לשים לב שהסעיף של עובד בשכר לא סובל מהבעיה הזו כלל. שם החוק כתב ״במהלך שנת עבודתו״ הראשונה, השנייה והשלישית, ואז ״לאחר״ — ארבעה ניסוחים שמחלקים את הציר בלי חפיפה. המנסח הפריד את הגבולות האלה נקי סעיף אחד מאוחר יותר, ולא הפריד את הגבול הקודם.
על איזה שכר, ומתי בכלל לא מגיע
הפיצוי משולם לפי ״השכר הרגיל״, והחוק מפנה לשם כך אל בסיס פיצויי הפיטורים — שכר יסוד ותוספות קבועות, בלי רכיבים שמחזירים הוצאה כמו נסיעות או אחזקת רכב ובלי תשלומים משתנים. זהו אותו בסיס בדיוק שמופיע במחשבון הפיצויים, וכמעט אף פעם אינו שורת הברוטו שבתלוש. אם יש בתלוש רכיב קבוע שאתם לא בטוחים לגביו, כדאי לחשב פעמיים ולראות כמה הוא שווה כאן.
ולבסוף, שתי הסתייגויות שאינן טכניות. החובה עובדת לשני הכיוונים: מי שהתפטר בלי להודיע חב למעסיק פיצוי באותו חישוב בדיוק. ויש מצבים שבהם הסעיפים אינם חלים כלל — פיטורים בנסיבות ששוללות פיצויי פיטורים, ונסיבות מיוחדות שהוכרו כמצדיקות אי־עבודה בתקופת ההודעה. השאלה אם המקרה שלכם נופל שם היא שאלה עובדתית, והמחשבון אינו מתיימר לענות עליה.
מה המחשבון הזה לא עושה
- אינו מכריע אם החוק חל — פיטורים בנסיבות ששוללות פיצויים מוציאים את התקופה מהתמונה
- ההבחנה בין עובד במשכורת לעובד בשכר נגזרת מאופן תשלום השכר, ובמקרי גבול היא שאלה משפטית
- הסכם אישי או קיבוצי יכול להאריך את התקופה מעבר לחוק, ותוספת כזו אינה ידועה למחשבון
מקורות ושיטת החישוב
- רשומות — חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 (ספר החוקים 1788, עמ׳ 378) — סעיף 1 — "עובד במשכורת", "עובד בשכר" – כהגדרתם בסעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים; "שכר רגיל" – שכר העבודה המובא בחשבון לענין חישוב פיצויי פיטורים לפי סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים. · סעיף 3 — עובד במשכורת זכאי להודעה מוקדמת לפיטורים, כמפורט להלן: (1) במהלך ששת חודשי עבודתו הראשונים – של יום אחד בשל כל חודש עבודה; (2) במהלך התקופה החל בחודש השביעי לעבודתו עד תום שנת עבודתו הראשונה – של 6 ימים, בתוספת של יומיים וחצי בשל כל חודש עבודה בתקופה האמורה; (3) לאחר שנת עבודתו הראשונה – של חודש ימים. · סעיף 4 — עובד בשכר זכאי להודעה מוקדמת לפיטורים, כמפורט להלן: (1) במהלך שנת עבודתו הראשונה – של יום אחד בשל כל חודש עבודה; (2) במהלך שנת עבודתו השניה – של 14 ימים, בתוספת של יום אחד בשל כל שני חודשי עבודה בשנה האמורה; (3) במהלך שנת עבודתו השלישית – של 21 ימים, בתוספת של יום אחד בשל כל שני חודשי עבודה בשנה האמורה; (4) לאחר שנת עבודתו השלישית – של חודש ימים. · סעיף 5 — הוראות סעיפים 3 ו-4 יחולו, בשינויים המחויבים לפי הענין, על הודעה מוקדמת להתפטרות. · סעיף 7(א) — מעביד שפיטר עובד ולא נתן לו הודעה מוקדמת לפיטורים כאמור בחוק זה, ישלם לעובדו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת. · סעיף 10 — הוראות סעיפים 2 עד 7 לא יחולו … (2) על מעביד, בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים … · סעיף 12 — חוק זה, אינו בא למעט מכל זכות הנתונה לעובד לפי חוק, הסכם קיבוצי או חוזה עבודה. · סעיף 15 — תחילתו של חוק זה ב-1 בחודש שלאחר פרסומו. · נבדק ב־
שאלות נפוצות
כמה ימי הודעה מוקדמת מגיעים אחרי שנה?
לעובד במשכורת — חודש ימים כבר בתום השנה הראשונה. לעובד בשכר — 14 ימים בפתח השנה השנייה, והתקופה מגיעה לחודש מלא רק אחרי שלוש שנים.
מה ההבדל בין עובד במשכורת לעובד בשכר?
החוק אינו מגדיר אותם בעצמו אלא מפנה לחוק פיצויי פיטורים. בפועל ההבחנה היא בין שכר שמשולם על בסיס חודשי לבין שכר לפי שעה או לפי יום, והיא משנה את מספר הימים באופן מהותי.
לא קיבלתי הודעה מוקדמת. מה מגיע לי?
פיצוי בגובה השכר הרגיל עבור התקופה שלא ניתנה בה הודעה. זה בדיוק הסכום שהמחשבון מציג, והוא נגזר מבסיס פיצויי הפיטורים ולא מהברוטו שבתלוש.
סופרים מיום ההודעה או מהיום האחרון בעבודה?
הזינו את היום שבו נמסרה ההודעה. אורך התקופה נקבע לפי הוותק באותו יום, שאם לא כן היה תלוי בתאריך שהתקופה עצמה קובעת.
מחשבונים קשורים
שינויים בערכים שבעמוד
- — סעיף 1 — "עובד במשכורת", "עובד בשכר" – כהגדרתם בסעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים; "שכר רגיל" – שכר העבודה המובא בחשבון לענין חישוב פיצויי פיטורים לפי סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים. · סעיף 3 — עובד במשכורת זכאי להודעה מוקדמת לפיטורים, כמפורט להלן: (1) במהלך ששת חודשי עבודתו הראשונים – של יום אחד בשל כל חודש עבודה; (2) במהלך התקופה החל בחודש השביעי לעבודתו עד תום שנת עבודתו הראשונה – של 6 ימים, בתוספת של יומיים וחצי בשל כל חודש עבודה בתקופה האמורה; (3) לאחר שנת עבודתו הראשונה – של חודש ימים. · סעיף 4 — עובד בשכר זכאי להודעה מוקדמת לפיטורים, כמפורט להלן: (1) במהלך שנת עבודתו הראשונה – של יום אחד בשל כל חודש עבודה; (2) במהלך שנת עבודתו השניה – של 14 ימים, בתוספת של יום אחד בשל כל שני חודשי עבודה בשנה האמורה; (3) במהלך שנת עבודתו השלישית – של 21 ימים, בתוספת של יום אחד בשל כל שני חודשי עבודה בשנה האמורה; (4) לאחר שנת עבודתו השלישית – של חודש ימים. · סעיף 5 — הוראות סעיפים 3 ו-4 יחולו, בשינויים המחויבים לפי הענין, על הודעה מוקדמת להתפטרות. · סעיף 7(א) — מעביד שפיטר עובד ולא נתן לו הודעה מוקדמת לפיטורים כאמור בחוק זה, ישלם לעובדו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת. · סעיף 10 — הוראות סעיפים 2 עד 7 לא יחולו … (2) על מעביד, בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים … · סעיף 12 — חוק זה, אינו בא למעט מכל זכות הנתונה לעובד לפי חוק, הסכם קיבוצי או חוזה עבודה. · סעיף 15 — תחילתו של חוק זה ב-1 בחודש שלאחר פרסומו.