כמה הייתה צריכה לעלות הנסיעה

התעריף אינו נשאל, כי אינו שלכם לבחור

מחיר הנסיעה במונית בישראל אינו נקבע על ידי הנהג, החברה או האפליקציה. הוא נקבע בצו — צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירי נסיעה במוניות) — שמתפרסם ברשומות, חל על כל הארץ, ומתעדכן בתאריכים ידועים. זו הסיבה שהטופס כאן אינו מבקש מכם להזין מחיר לקילומטר: הוא מבקש מתי נסעתם, ומוצא את המספרים בעצמו.

ההבחנה חשובה יותר ממה שהיא נשמעת. מה שהצו קובע הוא מחיר מרבי, לא מחיר. נהג רשאי לגבות פחות, אינו רשאי לגבות יותר, ואם המונה הראה יותר ממה שהעמוד הזה מחשב — בהנחה שהמרחק והזמן שהזנתם נכונים — יש על מה לשאול. בכיוון השני, סכום נמוך יותר אינו טעות של אף אחד.

שלושה תעריפים, ומה שקובע ביניהם הוא יום ושעה

הצו אינו מכיר «תעריף יום» ו«תעריף לילה». הוא מכיר שלושה — א׳, ב׳ ו-ג׳ — ופורש אותם על טבלה של ימים ושעות. תעריף א׳ הוא היקר הפחות והזול ביותר, ג׳ הוא היקר ביותר, וההפרש ביניהם הוא בערך ארבעים אחוז על כל דקה ועל כל קילומטר.

הטבלה נראית כך: בימים ראשון עד רביעי, א׳ מ-06:00 עד 21:00 ו-ב׳ מ-21:01 עד 05:59. ביום חמישי זה נשבר — א׳ עד 21:00, ב׳ עד 23:00, ומ-23:01 כבר ג׳. בערב יום מנוחה יום התעריף מתקצר בחמש שעות: א׳ נגמר ב-16:00, ב׳ עד 21:00, ומשם ג׳. ביום מנוחה עצמו אין תעריף א׳ בכלל — הוא נפתח ב-ב׳ ועובר ל-ג׳ ב-19:01.

יום חמישי הוא השורה שאפשר היה להחמיץ. עד 23:00 הוא זהה לכל יום אחר, ואחרי 23:00 הוא כבר לא — וזו בדיוק השעה שבה נוסעים בו הכי הרבה. מחשבון שמכיר רק «יום» ו«לילה» ייתן לנסיעה של 23:30 ביום חמישי מחיר של אמצע שבוע, ויפספס בערך שליש.

למה נסיעה של שתיים בלילה שייכת ליום שלפניה

זו הנקודה שבה כמעט כל חישוב ידני נופל. יום התעריף בצו אינו מתחיל בחצות אלא ב-06:00. יום המנוחה מוגדר מ-06:00 שאחרי כניסתו ועד 05:59 למחרת, וערב יום המנוחה נמשך «עד לשעה 05:59 של יום המנוחה».

התוצאה מעשית: נסיעה בשתיים בלילה בין שישי לשבת מחויבת לפי השורה של ערב יום המנוחה, כלומר תעריף ג׳ — ולא לפי השורה של יום המנוחה, שמתחילה רק ב-06:00 באותו בוקר. אותו דבר בכיוון השני: נסיעה בחמש וחצי בבוקר יום ראשון עדיין נמצאת בתוך ליל שבת. מי שסופר לפי התאריך שעל הקבלה ולא לפי יום התעריף מקבל תעריף אחד למטה או למעלה, וזו טעות של עשרות אחוזים.

המחשבון עושה את ההסטה הזו בעצמו. אתם מזינים את התאריך והשעה שהיו על השעון, והוא מחליט לאיזה יום תעריף הם שייכים.

סוף השבוע כאן אינו «שישי ושבת» שנכתב בקוד

הצו אינו נוקב בשמות ימים. הוא מפנה לפקודת סדרי השלטון והמשפט לעניין ימי מנוחה, ומגדיר ערב יום מנוחה כ«יום שישי בשבוע וכן היום שלפני יום מנוחה». כלומר המבנה הוא יחסי: יש יום מנוחה, יש היום שלפניו, ויש היום שלפני ההוא.

זה בדיוק מה שהעמוד ממש. יום המנוחה מגיע מהגדרת המקום של האתר ולא מספרה שנכתבה בתוך החישוב, וממנו נגזרים ערב יום המנוחה והיום שלפניו. במקום שבו המנוחה היא יום ראשון, אותה אריתמטיקה בדיוק תיתן שבת כערב וששי כיום שלפניו, בלי לשנות שורה. זו אינה קפדנות לשמה: מחשבון שבתוכו כתוב «שישי ושבת» עובד מצוין עד ליום שבו מישהו מפעיל אותו במקום אחר, ואז הוא טועה בלי להתריע.

חגים נכנסים לאותה מכניקה. ראש השנה, יום כיפור, ראשון ושמיני של סוכות, ראשון ושביעי של פסח, שבועות ויום העצמאות הם ימי מנוחה לעניין הזה, והיום שלפני כל אחד מהם הוא ערב יום מנוחה. ערב פסח שנופל ביום רביעי הופך את אותו רביעי לערב יום מנוחה — עם השורה המקוצרת, שנגמרת ב-16:00.

המונה מחייב על מרחק ועל זמן בבת אחת

זו הנקודה שבה המונה הישראלי שונה ממה שרוב האנשים מניחים, ומהאופן שבו עובדים מונים בחלק מהמדינות. הצו קובע «תעריף לדקה» ו«תעריף לק״מ» כשתי שורות של אותה טבלה, בלי מהירות מעבר ובלי שום סעיף שבוחר ביניהן. שתיהן רצות יחד: כל קילומטר נספר, וכל דקה נספרת, גם כשהרכב נוסע.

מכאן נובע דבר שנשמע לא הוגן ואינו טעות — פקק גובה כסף פעמיים. הדקות ממשיכות להיספר כשאתם עומדים, והקילומטרים ממשיכים להיספר כשאתם זזים, ולכן אותה נסיעה בדיוק עולה יותר בשעת עומס מאשר בשעה ריקה. השורה «הזמן שעבר, בקילומטרים» בפירוק מתרגמת את זה למספר שאפשר להרגיש: כמה קילומטרים של נהיגה שווה הזמן שישבתם.

זו גם הסיבה שכאן אין טווח אלא מספר. במונה שבוחר בין מרחק לזמן, מרחק ומשך אינם קובעים סכום יחיד; במונה שמחבר את שניהם, הם קובעים.

המדרגה שנוספה באפריל 2026, ולמה היא נראית כמו שגיאה

מ-1 באפריל 2026 יש שני תעריפים לקילומטר: אחד עד עשרה קילומטרים, ואחד — גבוה כמעט פי שניים — מעבר להם. במקביל ירדו המצב ההתחלתי של המונה ותעריף הדקה.

הפירוש המעשי הוא שהשינוי הזה הוזיל נסיעות קצרות והייקר נסיעות ארוכות, באותה חתימה. מי שנוסע ארבעה קילומטרים לעבודה שילם פחות מבעבר; מי שנוסע עשרים וחמישה לשדה התעופה שילם יותר. שתי התחושות נכונות, והן אותו שינוי.

המדרגה שולית: עשרת הקילומטרים הראשונים ממשיכים להיות מחויבים בתעריף הנמוך, והתעריף הגבוה חל רק על מה שמעבר. אין קפיצה בקילומטר האחד־עשר. המחשבון מפריד את שתי המדרגות לשתי שורות נפרדות בפירוק בדיוק מהסיבה הזו — כדי שמי שרואה סכום גבוה מהצפוי יראה מאיפה הוא הגיע במקום לנחש.

מה שאסור לגבות, וכמעט תמיד גובים

זה החלק שהעמוד יכול לחסוך בו כסף אמיתי, והוא כולו רשימה של דברים שאינם קיימים.

מזוודה — אין תוספת. הסעיף שגבה על כבודה בנסיעה לפי מונה פקע בסוף 2020 ולא הוחלף בכלום. אין בטופס תיבה למזוודה כי אין לצו שורה כזו.

נוסע שלישי — אין תוספת. התוספת הזו הייתה קיימת, אבל בחלק אחר של הצו — זה שחל על נסיעה לפי מונה בנוסח הישן, ואשר פקע במאי 2020. החלק שחל היום אינו מכיר את מספר הנוסעים בכלל.

מחיר מינימום — אין סעיף כזה. בניגוד לתעריפים במדינות אחרות, החלק שחל על נסיעה לפי מונה אינו קובע «דמי נסיעה מינימליים». המצב ההתחלתי של המונה הוא מה שמתפקד כרצפה, כי זה מה שהמונה מראה עוד לפני שהרכב זז.

מה שכן מותר מופיע בטופס כרשימה סגורה: הזמנה טלפונית, יציאה מנמל תעופה, כביש 6 על שני חלקיו, ומנהרות הכרמל. אגרת הנתיב המהיר היא היחידה שנשארה תיבה פתוחה, כי הצו קובע שהיא נגבית כפי שהיא מוצגת על השלט בכניסה — ולכן אין לה סכום קבוע שאפשר להדפיס.

שני דברים שהעמוד הזה אינו עושה

המונה מחייב ביחידות שלמות. החישוב כאן רציף, והמונה האמיתי מתקדם במדרגות. ההפרש קטן — פחות מיחידה אחת — אבל הוא קיים תמיד ותמיד באותו כיוון, כלפי מעלה. סכום שגבוה בכמה אגורות מהחישוב אינו סטייה.

נסיעות במחיר קבוע אינן כאן. לנתב״ג וליעדים בין-עירוניים מסוימים יש טבלת מחירים נפרדת בצו, לפי קווים שמות: מוצא, יעד וסכום. זו טבלה ולא תעריף, אי אפשר לגזור ממנה שורה שאינה כתובה בה, ולכן העמוד הזה אינו מנסה. אם נסעתם במחיר שסוכם מראש בדלת ולא לפי מונה, מה שיש כאן אינו הבדיקה הנכונה.

אילת, עד אפריל 2026

לאזור אילת היה תעריף משלו — נמוך יותר בערך בחמישה עשר אחוזים — עד שהצו של 2026 מחק את ההגדרה של האזור והחליף את הטבלה בטבלה ארצית אחת. מאותו תאריך יש תעריף אחד לכל הארץ.

לבודקי קבלות ישנות זה משנה: נסיעה באילת מלפני אפריל 2026 הייתה זולה מהמספר שהעמוד הזה מציג, כי המספר כאן הוא הארצי. כשמזינים תאריך שנופל בתוך מהדורה כזו מופיעה שורה שאומרת זאת, במקום להשאיר את ההפרש בלי הסבר.